אין לב יהודי שהשם ליז'ענסק אינו מעלה בו המיה של התרגשות. כמו יד נעלמת נוטלת אתכם ליז'ענסק מאווירת החולין שסביב, ומעלה אתכם מעלה מעלה… ליז'ענסק!
מי שזכה להיות שם, נסחף מיד אל תחושת ההתעלות, אל ההתרגשות המלחלחת את העיניים, אל התפילות מלאות ההוד והרהורי התשובה המתדפקים בלב. את הטיסה שכולה ציפיה דרוכה, השהות החולפת כבחלום אצל 'הרבי רבי אלימלך' זיע"א, והחזרה הביתה – נחיתה רכה לתוך חיי העולם הזה, אחרי שהיה בפלנטה מרוממת ומקודשת אחרת.
מי שלא זכה – מרגיש את הרצון להיות שם, את השאיפה, את התקווה וההבטחה העצמית ש'פעם עוד אגיע לשם, בעזרת השם'.
אין יהודי שליז'ענסק אינו אומרת לו דבר. ליז'ענסק מדברת אל כולנו, ללא יוצא מן הכלל.