ביום הסתלקותו מן העולם התכנסו החברים לביתו של רבי שמעון בר יוחאי, והיו שם רבי אלעזר בנו רבי אבא ושאר החברים, והיה הבית מלא. זקף רשב"י עיניו וכשראה שהבית מלא, בכה ואמר: בפעם אחרת בעת שהייתי חולה, היה רבי פנחס בן יאיר לפני, והמתינו לי עד שבחרתי את מקומי. וכשחזרתי הקיפה אש את סביבותי ולא פסקה לעולם, ולא היה נכנס אדם אלא ברשות. עכשיו פסקה האש, והבית התמלא.

עודם יושבים, ופקח רבי שמעון שוב את עיניו, והקיפה האש את הבית. יצאו כולם, ונשארו לפניו רק רבי אלעזר בנו ורבי אבא, ושאר החברים ישבו בחוץ. אמר רבי שמעון לבנו רבי אלעזר: צא וראה האם רבי יצחק כאן, כי אני ערבתי לא שלא ימות. אמור לו שיסדר דבריו וישב על ידי, אשרי חלקו.

שמח רבי שמעון, קם וישב, ושאל: היכן הם החברים? הכניסם רבי אלעזר, וישבו לפניו. נשא רבי שמעון את ידיו בתפילה, ובשמחה אמר: 'אותם החברים שהיו בבית האדרא יבואו לכאן'. נשארו רק בנו רבי אלעזר רבי אבא, רבי יוסי ורבי יהודה, ורבי חייא. בינתיים נכנס רבי יצחק, אמר לא רבי שמעון בר יוחאי: כמה יפה חלקך! כמה שמחה עתידה להתווסף לך ביום זה.

אמר להם רבי שמעון: שעה זו הינה שעת רצון, ורוצה אני להכנס לעולם הבא ללא בושה. ברצוני לגלות לכם דברים קדושים שלא גיליתים עד כה, שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מהעולם. עד עתה היו הדברים צפונים בליבי, וברצוני להיכנס בהם לעולם הבא. וכך אסדר אתכם: רבי אבא יכתוב, רבי אלעזר בני ישננן ויבאר הדברים, ושאר החברים יהגו אותם בלבם. ישב רבי אלעזר לפני רשב"י, ורבי אבא מאחורי כתפיו. אמר לרבי אלעזר: קום בני, שהרי אחר יושב באותו מקום!", קם רבי אלעזר. התעטף רבי שמעון, ישב, ופתח ודרש על הפסוק (תהילים קטו): לא המתים יהללו י-ה ולא כל יורדי דומה. שוב פתח רבי שמעון ואמר: הקדוש ברוך הוא חפץ בכבודם של הצדיקים יותר מכבודו שלו. עתה רוצה הקדוש ברוך הוא בכבודי, וכל הצדיקים אשר בגן עדן באו עמו. רב המנונא סבא כאן, וסביבו שבעים צדיקים מעוטרים בעטרות מבהיקות מזוהרו וזיוו של הקדמון בקודש, סתום של כל הסתומים, נעלם של כל הנעלמים. בא רב המנונא לשמוע בחדווה, דברים אלו שאני אומר. עד שהיה יושב אמר: הרי רבי פנחס בן יאיר כאן, הכינו לו את מקומו. הזדעזעו החברים ועמדו ממקומם וישבו בשיפולי הבית, לבד מרבי אלעזר ורבי אבא שנשארו על מקומם לפני רבי שמעון.

ובכל אותו היום לא פסקה האש מלבעור סביב הבית, ולא קרבו אליו ולא ניגשו אליו מחמת האור והאש שהיו סביבו. לאחר שנסתלקה האש, ראו כי נסתלק המאור הקדוש מן העולם, כשהוא שוכב על ימינו ופניו שוחקות. נישק רבי אלעזר בנו את ידיו של אביו, קודש הקודשים. כאשר ביקשו החברים להספידו, לא יכלו דבר, רק בכו. ובנו רבי אלעזר נפל שלוש פעמים, ואף הוא לא יכול דבר. עמד רבי חייא ואמר: עד עתה השגיח עלינו המאור הקדוש, עתה הגיעה השעה להשתדל בכבודו. עמדו רבי אלעזר ורבי אבא ולקחוהו באפריון, וכל הבית היה מעלה ריח ניחוח. ולא התעסקו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא.

רצו אנשים של הכפר הסמוך והפצירו שייטמן בכפרם, צעקו בני מירון כי חששו שלא ייטמן בגבולם. עלתה מיטתו של רשב"י באוויר, ואש מלהטת סביב המיטה. הגיע המיטה למקום הקבורה, שמעו קול: התכנסו בואו והתאספו להילולא של רבי שמעון! "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" (ישעיה נז ב). כשנכנסה מיטתו למערה שמעו קול: זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות. כמה קטרוגים משתתקים ביום זה ברקיע בגללך – רבי שמעון בר יוחאי, שרבונו של עולם משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו. עליו נאמר (ספר דניאל יב): 'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין'.