במרוצת דברי הימים של עם ישראל, היו עיניהם כלות ונפשם צמאה לזכות לבוא להשתטח על קברו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, בכל יום מימות השנה ובמיוחד ביום ל"ג בעומר.
די לנו להעתיק ממכתבו של השל"ה הקדוש במסעו לארץ ישראל בשנת שפ"ח, בו מביע הוא את תיאור גדולת המקום וקדושתו: "על קבר הרשב"י לומדים הזוהר באימה וביראה ובדביקות גדולה, כי כמה ניסים יארעו שם, ואח"כ לסמוך הלב בשמחה רוחנית ולא שום שום אבילות ועצבות, כי לא באלה חפץ רשב"י, והוא בדוק ומנוסה. ואח"כ נודרים נדרים ונדבות ומתפללים תפילה וכו' " עכ"ל.

אכן, לא בכדי הטריחו עצמם בני האומה הקדושה במשך כל הדורות, ובפרט  לקראת ל"ג בעומר, בדרכים נפתלות, טלטולי הדרך הקשים מכל קצוות תבל, לזכות לבוא ולהשתטח על קבר הרשב"י. הגדיל לבטא זאת הרה"ק רבי שלמה מזוויעהל זי"ע, שאמר על מאמר חז"ל (ביצה ט"ז) 'כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה. והוסיף הרבי, ''וחוץ מהוסעות נסיעה למירון''. ואכן גם הוא היה נוהג לנסוע למירון מעת לעת, ולעיתים אף נסע לשבות בקברו של רשב"י.

על שגב גדולת וקדושת היום, מסופר בפי החסידים שהרה"ק רבי אברהם מקאליסק זצוק"ל, כשהיה טובל בבוקרו של יום ל"ג בעומר, היה אומר בלהט: 'הריני מקבל על קדושת היום'.
עצם יום ל"ג בעומר מסוגל לתשובה, כמו שכתב הגה"ק רבי יונתן אייבשיץ זצוק"ל: ''יום ל"ג בעומר הוא הילולא דרשב"י, כי מת אז, והיה למעלה הילולא, הנערה באה אל המלך, וראוי לכל איש הירא וחרד אל ליבו יום ההוא, לשוב בתשובה, כי זכות רבי שמעון מסייע להבא ליטהר, ולא לבלות הזמן בעוה"ר בהבלי עולם אשר הוא לצדיק צער''.